לאיציק וחדוה היקרים!

שמעתי על היום הזה לפני כמה חודשים ומייד "נדלקתי", ראשית כי אני אוהבת סיפורי מקום ושנית ידעתי שאמא  שלי – תמר ברגמן, היתה שם וילדה את גידי. סיפרתי להורים שלי על המפגש העומד להתקיים בין רמבם לאנשי גשר והם גם התלהבו מייד.לא הייתי צריכה יותר מחצי דקה לדבר עם איציק וכבר ההזמנות הגיעו בדואר להורים שלי, שהתרגשו מאד לקראת הנסיעה.

כבר בשעה שמונה בבוקר (טוב, אני קצת מגזימה..)חיכו הייקים שלי בפתח ביתנו, אמא שלי עם ה"רולס רויס" שלה,מוכנה לגמוע מרחקים ארוכים אם יהיה צורך. כמובן שהגענו שעתיים לפני הזמן ,אך אל תחששו, לא אחת כמו אמא שלי תוותר על זמן שתיית קפה ועישון של איזה כמה סיגריות.

כבר מהתחלה ההתרגשות הייתה עצומה, המפגש עם וותיקי גשר(אלו שהגיעו),עם הילדים הראשונים של גשר,חלק שעזבו וחלק שנשארו, וכמובן-הצעירים יותר. אמא לא פגשה חלק מהאנשים עשרות שנים ומאד נהנתה. סיפרה באיזה חדר התגוררה,איך נסעה ללדת את גידי, איך צילי אחותה טיפסה בהריון על קירות המנזר, וכיצד לוותה אותה ללדת  את מיכלי ברמבם שבסמוך למנזר.

הסיור במנזר, הסיפורים של עמוס, הסרט –חוויה מיוחדת לי ובמיוחד להורים שלי.

יום מרגש ומיוחד היה היום: הסיפורים, המראות, הארגון, ההפקה – הכל היה על הצד הטוב ביותר ועל כך תבורכו!

מחזקת ידיכם בהמשך חגיגות השבעים!!

אוהבת

אסנת

מרים, חדוה ואיציק היקרים.

תודה מקרב לב על ארגון המפגש ברמב "ם.

הפגישה עם חברי ילדות והזכרונות שעלו כמו גם הסרט וסיפור גבורתם של הורינו

האמיצים ריגשו אותי עד דמעות. שמחתי לפגוש גם את שאר החברים הוותיקים

שהגיעו, אותם לא ראיתי מזה שנים רבות.

כל אלה דמויות המרכיבות את עולם הילדות שלי.

 תודה תודה על הכל.

גיורא מרכס